<h1>סמ"ג עשין סימן י"ב</h1>
<h2>דף ל.</h2>
תניא בפרק קמא דקידושין חנוך לנער על פי דרכו (משלי כ"ב ו') רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר משתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי עד עשרים וארבע, פירוש בזמנים אלו ידריכנו בדרך מוסר שכל ימיו יתנהג בו. ובכתובות פרק נערה (נ' א' ובתו') גרסינן באושא התקינו שיהא אדם מגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה ומכאן ואילך יורד עמו לחייו, ומה ששנינו במסכת אבות (פ"ה) בן עשר למשנה זהו לגלגל. אמרו רבותינו בפרק קמא דקידושין לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, ופירש רבינו יעקב במסכת סנהדרין (כ"ד א' תד"ה בלילה) שתלמוד שלנו מספיק לכולם כדאמרינן למה נקרא בבל בלולה בכל בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד.
מצות עשה ללמד בנו תורה ומצות שנאמר (דברים י"א י"ט) ולמדתם אותם את בניכם (ע"פ יראים סי' רכ"ה) אבל נשים ועבדים פטורים מתלמוד תורה, ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד (ע"פ לשון רמב"ם ת"ת פ"א ה"א ע"ש), ואף גם זאת גרסינן בסוטה (כ"א א') איתתא דמקריא ומתניא לבנה ונטרא ליה לגברא עד דאתי מבי מדרשא מי לא פלגא בהדייהו. כשם שחייב אדם ללמד בנו תורה כך חייב ללמד בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא לבנו ולבן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם מישראל ללמד תורה לכל התלמידים שנאמר ושננתם לבניך ותניא בספרי אלו התלמידים, שהתלמידים קרוים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, אם כן למה הוצרך להזהיר על בנו ועל בן בנו להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חברו, וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב לשכור מלמד לבן חברו אלא בחנם (ע"פ הל' ב'—ג' שם). קטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה וקרית שמע פסוק ראשון כדאיתא בפרק לולב הגזול (מ"ב א'), ואחר כך מלמדו מקרא מעט [מעט] כדאיתא בקידושין פרק קמא (ל' א') ומפרש שם מקרא זו תורה, מלמדו עד שיהא בן שש או בן שבע לפי בוריו מוליכו אצל מלמדי תינוקות (עי' רמב"ם שם ה"ו). ואמר רבי יהושע בן לוי (שם) כל המלמד בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני שנאמר (דברים ד', ט' י') והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב. מי שלא למדו אביו חייב ללמד עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד (שם ה"ג).
<h2>דף ל:</h2>
גרסינן בברכות פרק קמא (ו' ב') אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפילו בשבת שנאמר (דברים י"ג ה') אחרי ה' א-להיכם תלכו ואגרא דפירקא ריהטא, ואגרא דדרשא דוחקא, ואגרא דשמעתא סברא, ודבית אבל שתיקותא, ודתעניתא צדקתא, דהספידא דלויי להרים קול, ובבית הנשואין חדוי (שם וע"ש). גדול תלמוד תורה שמבטל יצר הרע כדאיתא בפרק קמא דקידושין אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ושנינו בתחילת מסכת פאה אילו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ובקור חולים ועיון תפלה והכנסת אורחים והשכמת בית המדרש והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. גרסינן בירושלמי דע"ז (דף ט"ו ב') תניא רשב"י אומר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מה הפנימה הזאת אינה ניגלית לכל בריה כך אין לך רשות לשקע עצמך על דברי תורה לגלות רזיה אלא בפני אדם כשר. אמרינן בירושלמי בפרק אין עומדין (ברכות דף ל"ז ב') היגע בתלמודו בבית הכנסת, ומשמיע קולו שתהא ערוכה ושמורה (ע"פ עירובין נ"ד א'), לא במהרה הוא משכח. וכל היגע בתורה בצינעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה, [וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו] (ע"פ רמב"ם ת"ת פ"ג הי"ב ע"ש), ובפרק הדר (ע"ש ס"ה א') אמר לנו מורי דגרסינן בבראשית רבה (לפנינו בשמ"ר פמ"ז ה') אמר ר' יוחנן אין גורנא של תורה אלא בלילה שנאמר (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה, ושנינו במסכת אבות (פ"ד) כל המקיים תורה מעוני סופו לקיים מעושר וכל המבטל תורה מעושר סופו לבטלו מעוני ודבר זה מפורש בתורה תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה וגו' ועבדת את אויבך (ע"פ רמב"ם שם הי"ג).
